המערכת הבית ספרית במושגים של מערכת משפחתית
כתבו: ענאן סרור וויסאם ואהין
כניסתו של פסיכולוג חדש למערכת הינה אירוע מלחיץ לא רק לפסיכולוג עצמו, במיוחד אם הוא חסר ניסיון, אלא גם למערכת וליושבים בראשה. במובן זה קליטת פסיכולוג דומה להבאתו של ילד חדש למשפחה. לפעמים זה אירוע משמח ומחכים לו זמן רב, אך לעיתים ילד זה בא כשלא באמת מצפים לו. במכתב זה ננסה לנסח את כניסתו של הפסיכולוג למערכת מתוך הבנה מערכתית בהשאלת מטאפורות משפחתיות.
על כניסתי לבית הספר/ ויסאם שאהין
עם תחילת השנה הלימודית החלה עבודתי כפרה-מתמחה וללא ניסיון מעשי כפסיכולוג בבית ספר יסודי רגיל. בית הספר הינו בעל משאבים מוגבלים שמתבטאים במספר מורים מצומצם יחסית למספר התלמידים, העדר מורים למקצועות כגון אומנות, מלאכה, מוסיקה, יועץ חינוכי ומטפלים פרא-רפואיים. במהלך השבועות הראשונים לעבודתי בבית הספר (יום אחד בשבוע) אחת המטרות העיקריות לעבודתי הייתה להכיר ולהתרשם מן הפן המערכתי של בית הספר. הציפיות של מנהל בית הספר היו שונות: הוא ציפה שאתמקד בעבודה פרטנית עם ילדים שהתקשו להסתגל לבית הספר. המנהל ביטא את התנגדותו להתרשמות מערכתית בפגישה אישית עמי והסביר אותה בכך ש "לפסיכולוג אין סמכות וזכות להכנס לכיתות שיש רק למפקח מטעם משרד החינוך ולמנהל בית הספר בעצמו". בנוסף טען המנהל, שהוא אינו רואה צורך בעבודה כלשהיא במשותף עם צוות המורים. בשלב זה, לאחר התייעצות מקצועית, ראיתי לנכון לערב את מנהל שפ"ח מזרח ירושלים. למרות חילוקי הדעות בעניינים מסוימים, הפגישה הגבירה את נכונותו של מנהל בית הספר להסתכלות מערכתית, כפי שזה מתבטא במקרה הבא.
תיאור המקרה/פנייה
מדובר בפנייה של סגן המנהל שהוא גם מחנך של כיתה שתלמידיה מגלים קשיים תפקודיים מגוונים. הפסיכולוג קיבל את הפנייה ונכנס להתערבות, ולא שער שסביב העבודה בכיתה קיים קונפליקט מערכתי בין המנהל לבין סגנו שהוא גם מחנך הכיתה. המנהל רואה את מוקד הבעיה בתפקוד לא מתאים של המחנך, שאינו מעניק לתלמידים את תשומת הלב הראויה ובסמכות לקויה של מורים אחרים המלמדים בכיתה בעוד שהמחנך טוען שהכיתה מכילה מספר גדול מידי של תלמידים מאתגרים שלא ניתן להכילם בכיתה אחת. לפיכך הציע לחלק את הכיתה לשתיים. המתודה כללה שלוש תצפיות בכיתה עם מורים שונים ובזמני שיעור שונים; מפגש עם המנהל ומפגש עם מורה הכיתה ומחנכה. מטרת התצפיות הייתה לבדוק משתנים שיכולים להשפיע על מצב הכיתה הנוכחי כגון "סמכות המורה", "ריבוי מול דלות גירויים", "סביבה לימודית" וכדומה. מטרת המפגשים עם המנהל וסגנו הייתה לאסוף מידע בקשר ל- סיבות לתלונות צוות המורים שמלמד את הכיתה; פתרונות שהוצעו ליישום כדי לשנות את מצב הכיתה; היבטים מערכתיים (כגון משאבי בית הספר) ושיקולים אישיים.
תוצאות ותמצית המלצות
נצפה הבדל בכישורי המורים להפעיל את סמכותם על הכיתה, לכן הומלץ שההוראה בכיתה זו תתבצע ע"י מורים בעלי סמכות גבוהה, או לחילופין לתת להם הדרכה קבוצתית שתקנה כישורי סמכות. סגנון ההוראה גם כן היה שונה בין המורה שיכל להפעיל את סמכותו בכיתה לבין מורה שלא יכלה לעשות כן. ההבדל התבטא בכך, שסגנון ההוראה של הראשון הדגיש את הממד החוויתי, לעומת המורה שלימדה בסגנון פרונטאלי. גם דלות הגירויים הינה פקטור חשוב שיכול להסביר את עודף התנועה אצל כמה (5-6) מתלמידי הכיתה. רמת הריכוז בכיתה ירדה אצל כמה מהתלמידים בצורה ניכרת בשיעורים האחרונים באותו יום, לכן אחת ההמלצות הייתה להשתמש בשעות רוחביות שיכולות לנטרל את ההשלכות ההתנהגותיות של רמת הריכוז. כן הומלץ גם להוסיף שעות התעמלות לכיתה וגם לשלב שעות מלאכה ואומנות שמדגישות את ההיבט העשייה והחוויה בכיתה שתלמידיה מתקשים עם שיטת לימוד פרונטאלית ואבסטרקטית.
לאחר שהעברתי את ההמלצות למנהל ולסגנו בקשתי לערוך ישיבה לחשיבה משותפת עליהן. אבל, לצערי, ארבעה חודשים אחרי מסירת ההמלצות ישיבה כזו לא נערכה. בינתיים ההמלצות מחכות על הדף ולא יצאו לפועל.
כמה תובנות מערכתיות שיש לנו/ ענאן סרור
מי מאתנו, פסיכולוגים חדשים וותיקים כאחד, לא חווה את התסכול הזה שמתאר וויסאם? כאשר השקענו עבודה רבה שיטתית ומקצועית בהתערבות אך המלצותינו ההגיוניות והמנומקות לא התקבלו ע"י בית הספר. או לחילופין התקבלו אך לא בוצעו. המקרה המוצג מדגים שאלה מערכתית חשובה ביחס לאינטרס האמיתי של הפונה. במקרה הזה כאשר הפונה איננו המנהל עולה השאלה השנייה: "האם ראש המערכת תומך בפניה זו? ואם כן, מתוך אילו מניעים?".
פנייתו האמיתית של סגן המנהל (שהוא גם מחנך הכיתה) באה במטרה לגייס את פסיכולוג ביה"ס לידו כנגד המנהל "הלא מתפקד" לטענתו. בידי הפסיכולוג כגורם חוץ יש כוח רב מתוך העובדה שהוא אינו כפוף למנהל בית הספר. הסגן זיהה מהר מאד עובדה זו אחרי "ההתכופפות" של המנהל בביקורו של מנהל התחנה, שהבהיר למנהל את היררכיות הסמכויות ומה מצופה מכל צד. המנהל מכיר את יתרונותיו של פסיכולוג מבחינת גיוס משאבים (השמות ופתיחת כיתות מקדמות). יש לשער כי הסכמתו להתערבות הפסיכולוג, נבעה מרצונו לרצות את מנהל התחנה, ולהוכיח את מוכנותו לעבודה מערכתית. אולם עד מהרה התברר כי הסכמתו הייתה ברמת הצהרה בלבד וכי אין לו עניין אמיתי במימוש ההמלצות מתוך חשש לאיבוד שליטה במתרחש.
בחינת הסביבה שבתוכה נמצאת המערכת מספרת לנו על תרבות המערכת החינוכית (עירונית, רשות פלסטינית, פרטית , ו-UNIRWA) תלמידים חלשים נפלטים מהמערכות שלהם דרך קבע ומגיעים למערכת העירונית במטרה לקבל את הסיוע הלימודי הזמין. לכן, המצוקה של כיתה ספציפית זו, מייצגת את סיפורם של כיתות רבות, ועלולה לחזור על עצמה גם בשנה הבאה.
מערכת החינוך במזרח ירושלים פועלת ברמה הישרדותית. מיעוט המשאבים ביחס למספר התלמידים נותן כוח רב למנהל על חשבון ההורים. הורים צריכים להתחנן כדי לרשום את ילדיהם לבית ספר, כי המנהל יכול בקלות לדחות כל בקשה בטענה "אין מקום". ביחסי כוח כאלה, הורים אינם יכולים להרשות לעצמם להעביר בקורת על המתרחש בבית הספר מחשש לאבד את מקום ילדם. מקרה דומה מתרחש בין המורים לפיקוח: מורים במזרח ירושלים אינם מקבלים קביעות בקלות והם חיים תמיד תחת האיום של פיטורים. חיים ממושכים תחת איום מעודדים תהליכי שחיקה באיכות העבודה, והגברת הפער שבין הצהרות למעשים. מערכת כזו מכוונת לטובת המבוגרים יותר מאשר הילדים. לכן, כל התערבות שאינה נותנת מענה לצרכים הקיומיים של המערכת עלולה להיכשל. במלים אחרות, התערבויות עם גישה של "הילד במרכז" אינה מתיישבת עם צרכי המערכת.
לסיכום - מטאפורה מעולם המשפחה
ניתן לתאר את הכיתה כילד חריג שהאימא מנסה לטפל בו אך האבא החריג רוצה להפטר ממנו. משולש זה התייצב כ- כיתה-סגן/מחנךl כנגד המנהל. לחילוץ הגיע הפסיכולוג, גם הוא נאלץ עכשיו להתמודד עם משולשים. שני הצדדים, המנהל והסגן, ינסו לנצח במשיכת הפסיכולוג לצידם ולגייסו כנגד הצד השני.
הבנה מערכתית עשויה לעזור לפסיכולוג לא ליפול בפח. אמנם זה יהיה על חשבון כישלון ההתערבות הספציפית הזו, אך יאפשר עבודה מערכתית עתידית. זה בדיוק מה שעשה ויסאם, הוא ביקש לדון בהמלצות עם שני הצדדים כדי להבהיר את ממדי הקונפליקט והשלכותיו על העבודה עם הכיתה. אך שני הצדדים שהרגישו אכזבה מויסאם שלא ענה לשאיפותיהם סירבו להתחבר בתוך משולש חיובי. נראה שמורכבות המערכת והאופי ההישרדותי שלה, מקשים על בניית שיתוף פעולה מהסוג שהוצע למנהל ולסגן ונדרשת עבודה ממושכת יותר לבניית שותתפות מעין זו.
