N.L.P בסביבה החינוכית

N.L.P בסביבה החינוכית[1]
כתב: שימי גלעד, תחנת פסגת זאב
פעם בכמה חודשים מתקלקל לנו האינטרנט בבית. כשזה קורה אני מתקשר זועף וממורמר למוקד שירות הלקוחות ורוצה להתנתק ולעבור לחברה אחרת. בכל פעם שזה קורה אני חושב לעצמי כמה קשה לעבוד במוקד השרות אליו מנותבת השיחה שלי. לעבוד עם קהל זה קשה. לעבוד עם קהל שהקשר העיקרי איתו נוצר כשיש תקלות זה קשה פי כמה.
במערכת החינוכית, ישנם הורים שרוב הקשר עימם מתרחש כשיש "תקלות". אחת הציפיות ממורים היא יצירה ושימור של קשר טוב ושיתוף פעולה עם הורים של ילדים בכיתתם וכשהסביבה מתמודדת עם קושי מתמשך של הילד נוצרת "חממה" של תקיעות וקושי: המורה מתקשה להתמודד עם הילד בכיתה. הוא חש שהוא זקוק לעזרה ושמגיעה לו הערכה על מאמציו. במקביל, ההורה עשוי לחוש אשמ או חרדה על הקשיים של הילד. כחלק מכך הוא עשוי להרגיש מותקף או מואשם ולהגיב בהמנעות, בהאשמה ובהכחשה. לעיתים ההורה מתמודד עם קשיים דומים לאלו של הילד ואף "סוחב" עימו מטענים רגשיים מחווית בית הספר שלו .עמדה רגשית חזקה ותגובות מהסוג שצוין מצד ההורים עשויות לתסכל את המורה ולהביא אותו לתגובה רגשית שבהמשך תעצים את הקונפליקט.
בסקירות ספרות שערכתי במקום העבודה הקודם שלי, נוכחתי לדעת שהרכיב של "עבודה עם הורים" הוא אחד הרכיבים הבעייתיים ביותר ליישום בתוכניות חינוכיות. הדבר נראה לכאורה מוזר, שכן בעולם החינוכי לשני "הצדדים" יש מטרה זהה: קידום הילד. זאת בשונה ממקומות כמו העולם העסקי שבהם כאשר צד אחד מרוויח, פעמים רבות הצד השני מפסיד. כשהתחלתי לנכוח בישיבות צוות בין מקצועי בבתי ספר, ראיתי שישנם הורים שלאופן ההתנהלות התקשורתית של צוותי החינוך איתם הייתה השפעה מכרעת על התגייסותם לשיתוף פעולה. ממספר פגישות יצאתי עם הרגשה שישנם שינויים קטנים אך משמעותיים שהיו יכולים, אם היו נעשים, לשפר את תוצאות המפגש.

על בסיס הבנה זו, בניתי מודל שמתבסס על עולם הNLP ונועד להעניק למורים[1] יכולות משופרות של תקשורת עם הורים. ה-N.L.P פותח ב

ארצות הברית בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ד"ר ריצ'רד בנדלר ופרופסור ג'ון גרינדר שניסו לפצח את חידת המצוינות האנושית, ולבחון מדוע מטפלים ואשפי תקשורת מסוימים מצטיינים בתחומם. הם הניחו שאם יצליחו לבודד את מרכיבי התקשורת של אותם מצטיינים, יהיה בידיהם המפתח לשיפור התקשורת. הם דגמו ארבעה אישים בולטים, המוכר מבינהם הוא מילטון אריקסון. הם תיעדו את אופן פעולתם, שוחחו עימם ועם מטופליהם וחיפשו דגמים החוזרים על עצמם. בסופו של דבר ניסחו הנחות יסוד וטכניקות שאמורות לשפר את התקשורת הבין והתוך אישית. למרות שהשיטה איננה מוכרת כבעלת תוקף מדעי אמפירי, נעשה בה שימוש רחב היקף בתחום הטיפול, השיווק והפרסום וכן בהכשרות לאנשי מקצוע שונים. למעשה, סביר מאוד להניח שהאנשים שעונים לי כשהאינטרנט התקלקל, עברו הכשרה שכללה אלמנטים של N.L.P.

המודל שבניתי מביא בפני המורים את אחד העקרונות המרכזיים בN.L.P: ההבנה שכאיש מקצוע יש לך אחריות על הובלת הקשר ויכולת לעשות זאת טוב יותר על ידי התאמת המסרים שלך ללקוח הספציפי שניצב מולך. כחלק מכך, ישנו צורך "לאבחן" את המאפיינים הייחודיים של ההורה כדי להתאים את המסרים שלנו אליו. בהמשך, כהדגמה וכהרחבה לתפיסה עקרונית זו, אני מביא בפני המורים "טכניקות" שנגזרות ממנה ומותאמות לאנשי חינוך. כל זאת תחת הנחת יסוד לפיה ההורה מגיע בעמדה שהיא מלכתחילה בעייתית בעבורו (נמצא במגרש הביתי של אחרים, מול כמה אנשי מקצוע ובשיחה על קשיים של ילדו...). עמדה זו "מזמינה" תגובות רגשיות ולכן, ככל שנצליח יותר "להרגיע" אותו ולאפשר לו להרגיש בנוח, כך יוכל יותר להתגייס ולשתף פעולה.

דוגמא לנושא אחד שעולה במודל: מורים רבים יודעים לפתוח את הפגישה במסר חיובי. יחד עם זאת, רבים מהם פותחים באמירה "סתמית" לפיה הילד 'מקסים' ומייד לאחר מכן אומרים 'אבל' ומפרטים את רשימת קשייו בצורה חיה ותוססת. פתיחה מועילה יותר יכולה להיות תאור חי, עם הדגמה שניתן לדמיין, של דבר מה חיובי בילד (למשל במקום 'מקסים' הדלוח, 'נדיב מאוד – אתמול הוא נתן מחדד לילד שלא היה לו'). לאחר התאור החיובי אין להוסיף מילת ביטול כמו "אבל" אלא להשתהות מעט ולתת למסר החיובי להדהד. מנסיוני, פתיחה כזאת מרככת מאוד את המסרים הפחות נעימים גם עם הורים שבדרך כלל נלחמים על חפות ילדם ומכחישים את קשייו. במקרים קיצוניים כאשר המורה נסחפה מדי עם המחמאות, ההורה עצמו שיתף את הצוות בקשייו עם הילד. שיתוף זה היה כמובן סימן חשוב מאין כמוהו לכך שההורה מרגיש שהוא והצוות נמצאים באותו צד.
המודל בצורתו הנוכחית כולל הרצאה בהשתתפות הקהל של כשעה וחצי והוא הועבר בקרב מורות וגננות בפסגת זאב ובנווה יעקב. הוא זכה לפידבק חיובי וזמן מה לאחר ההעברה ראיתי נסיונות של מורים ליישם חלקים ממנו. יחד עם זאת, להתרשמותי, לשם הטמעה לטווח ארוך יותר יש צורך במפגש אחד לפחות לשם תרגול. דבר זה יוצב כתנאי לקיום ההרצאה להבא.
לסיכומו של עניין, אני אישית מאמין מאוד בכוחו של N.L.P וסבור שאין סיבה שכלי רב עוצמה שמשמש בתחומים כה רבים לא ישמש גם להכשרת אנשי מערכת החינוך. אחרי הכל, עם תוצאות אי אפשר להתווכח: אני עדיין עם אותו ספק אינטרנט.