על התערבות נרטיבית

על התערבות נרטיבית

פלג דור חיים

"אני חייבת לספר לך על יונתן", פנתה אליי המורה בהפסקה, הניחה את כוס הקפה שלה על השולחן והתיישבה על הכיסא. "כבר שבועיים שהוא מפריע בזמן השיעורים, מתפרץ בצעקות באמצע השיעור, מציק לשלומי שיושב לידו ולא מפסיק להתנועע. ניסיתי כל דבר אפשרי אתו. הזמנתי אותו לשיחה אישית והסברתי לו כיצד יש להתנהג בכיתה; שוחחתי עם הוריו בטלפון וגם הכנתי לו תוכנית לעיצוב התנהגות. אני אומרת לך: כבר עשיתי הכול. כעת אני לגמרי חסרת אונים. המנהל החל לבדוק בעבורו בתי ספר אחרים שאולי יתאימו לו יותר. מה אתה אומר?"

התבוננתי במורה, חשתי את הסערה שברגשותיה, הבטתי בעיניה הנבוכות, ותהיתי כיצד אוכל לעזור לה. אחזה בי תחושה חזקה של ספקנות ועגמומיות: הלוא המורה כבר ניסתה לעשות כל דבר אפשרי עם הילד, ושום דבר לא הסתייע בידיה. כיצד אוכל אני לעזור לה? ביקשתי שתספר לי על משפחתו של הילד, על צמיחתו בבית הספר ועל החוויות שאירעו בכיתתו בחודש האחרון. סיפור חייו של יונתן נשזר בסיפורה של משפחה קשת יום שלה ילד עצוב ובודד, הנאבק בקושי רב עם חומר הלימוד ועם דרישות בית הספר. כאשר שוחחנו על יונתן, שמעתי גם סיפורים על מאבקה של המורה המנסה להתמודד עם המשמעת בכיתה בשיעורים, לקדם את מצבם של הילדים בלימודים ולשלב בין משפחתה, עבודתה ומעברה המייגע לדירה חדשה. לאחר כשבוע שוחחתי עם הורי הילד. הם סיפרו לי על מאבקם המתסכל בתיוגו של יונתן כשעיר לעזאזל בקרב הילדים, על מורים שאינם קשובים דיים, ולבסוף גם על ילד שמסרב לקבל את הגבולות שהם מציבים לו.

הסגל החינוכי בבתי ספר נדרש להתמודד עם מגוון רחב של אתגרים, הכוללים בין השאר מתן מקום לביטויו האישי של התלמיד, קידום הישגיו הלימודיים, שמירה על סדר בין כותלי הכיתה והבניה של גבולות חינוכיים. לעתים קרובות צוות המורים נותר חסר אונים מול ילד המתקשה להסתגל לדרישות בית הספר ומבטא בעקבות כך בהתנהגותו מצוקה נפשית במהלך שעות הלימודים. במצבים הללו, העזרה שעשוי פסיכולוג בית הספר לספק בחשיבה על טובת הילד וסביבתו היא מהותית הן עבור המערכת הבית ספרית והן עבור הילד. מטרתו של המאמר הנוכחי היא לתת מקום להיבט נרטיבי של התערבות פסיכולוגית, הנוגע לקשר שבין המערכת הבית ספרית לבין הפרט.

בטקסט זה אשתף את הקוראים בהתערבות חינוכית המובאת מנקודת מבט נרטיבית, שלפיה ההקשר, המקום והזמן הם שמעצבים את הייחודי בפעולת האדם ובקבוצתו החברתית. לשם כך אבקש להציג התערבות מערכתית בית ספרית שאינה מתבססת על סדנאות והדרכות של צוות המורים כפי שמקובל בגישה הקלאסית, אלא על התערבות בתצורת השיח המתנהלת בין הסגל החינוכי ובין תלמידי בית הספר (פוקו 2005; Ford 1999). להלן אדגים כיצד אפשר להשפיע על מערכת החינוך באמצעות סיפורו של 'ילד שהתקשה להתמודד בבית הספר' ו'בית ספר שהתקשה להתמודד עם ילד'

קישור למאמר המלא

http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2540